סרט המבוסס על הקרב בניצנים ועל הגיבורה שלו
תקציר
תקציר הסרט
הסרט מספר על התקופה שלפני ובזמן מלחמת העצמאות, את הקרב על קיבוץ ניצנים ואת סיפורם של המתיישבים הצעירים. הסרט מספר שתי נקודות מבט, האחת מעיניו של הצד המצרי והשנייה מהצד הישראלי. בסרט גם המצלמה עצמה לוקחת חלק חשוב, איך שפרספקטיבה יכולה להאפיל על המציאות, שבעזרתה של המצלמה ניתן לשנות תודעות ואת צורת החשיבה של הציבור. הבמאי מוחמד חסנין הייכל מתעד את שגרת חייהם של תושבי ניצנים, את הקרבות ואת חיי היום יום כדי לתעד תמונת ניצחון של הצבא המצרי שיוכל להביא חזרה למולדתו. הוא מוקסם ממירה בן ארי, בחורה צעירה ודמות נשית מרשימה שלא הסכימה להתפנות מהקיבוץ יחד עם שאר הנשים והילדים ולהילחם על הבית שלה יחד עם מחלקה של חיילי חטיבת גבעתי.
הסרט מספר ומתעמק בצד האנושי, מתמקד בעולמם האישי של הדמויות. אבל בסופו של דבר, השאלה הגדולה היא האם תמונת ניצחון בכלל קיימת?
אפיון דמויות
מירה בן ארי / שחקנית: ג'וי ריגר
מירה היא הגיבורה הראשית של הקיבוץ. סובביה מבינים שהיא בחורה מאוד מיוחדת ושונה. היא מתוארת כדמות נשית, מורכבת ועוצמתית שמאתגרת את הסובבים לה בהתנהגותה פורצת הדרך, עוד לפני שהכירו את המושג "פמיניזם". מצד אחד, מירה יכולה להיות האמא הכי אוהבת וחמה, מצד שני להיות קרה ואטומה, ומצד שלישי לאהוב את עצמה ולהיות זחוחה. מירה ללא ספק סופרסטאר.
מוחמד חסנין הייכל / שחקן: אמיר חורי
מוחמד חסנין הייכל הוא עיתונאי ובמאי מצרי צעיר, שתפקידו לייצר סרט תעמולה ולהביא את תמונת הניצחון של הצבא המצרי.
לחסנין חשוב מאוד לספר את הסיפור דרך המצלמה, ובסופו של דבא מבין שזה הנשק שלו - שגם לו יש חשיבות לא פחות מהמעשה עצמו.
חסנין מוקסם מהחיוך של מירה בן ארי לקראת סוף הסרט, ושנים רבות מהרהר מהי הסיבה שחייכה למרות שידעה שעומדת למות.
דמותו של מוחמד קיימת גם במציאות, ותיעד את "תמונת הנצחון" של הצבא המצרי תוך התלוות אלייהם בקרב.
אברהם שוורצשטיין / שחקן: ידין גלמן
אברהם שוורצשטיין הוא מפקד הכוח הישראלי. הוא מתנגד בחומרה לכך שמירה תמשיך להיות הקשרית בקיבוץ, ולא תתפנה עם הנשים והילדים למושבת באר טוביה. מירה התעקשה בפניו להישאר להילחם, וקבעה לו עובדה. מירה ואברהם ניהלו מערכת יחסים החל מתאריך הכרזת העצמאות. אברהם נהרג בניסיון לבקש מהצבא המצרי משא ומתן.
עדה אחראית על בית הילדים בקיבוץ. היא עולה חדשה מאגרנטינה ובת דודתה של הדסה. עדה לא מחייכת כמעט בשום סיטואציה, והיא קרה מאוד למירה בגלל שמתנגדת להתנהגותה, ובעיקר לירח - שלטענתה, מרחיק את הדסה ממנה.
עדה/ שחקנית: אליאנה תדהר
הדסה / שחקנית: משי קליינשטין
הדסה היא חברת הקיבוץ ועולה חדשה מארגנטינה. היא עובדת ביחד עם בת דודתה עדה בבית הילדים, ומתרחקת ממנה כאשר מחליטה לעבוד ביחד עם ירח ברפת. בסופו של דבר, הדסה מחליטה להישאר בקיבוץ ביחד עם ירח, ולא להתפנות עם עדה לבאר טוביה.
ירח / שחקן: תום אבני
ירח בלייברג, רפתן וחבר הקיבוץ - הוא אביו של המפיק של "תמונת הנצחון" - אהוד בלייברג. בדומה למירה בן ארי, הוא דמות מציאותית שסיפורה מבוסס בסרט.
ירח מאוהב בהדסה, ובעקבות מותו של הרפתן שחולק איתו את העבודה, מירה מצליחה לשכנע את הדסה להחליף את מקומו. הדבר מקרב בין ירח להדסה.
נעמי פוך היא חברת הקיבוץ. חיים "ג'מוס" הוא חייל בצבא הישראלי שמתעניין בקרבתה של נעמי.
בעיקר ביוזמתה - הם חובטים אחד בשנייה בסיטואציות שונות, ולכן נרקמה בין השניים מערכת יחסים עוקצנית במיוחד.
בסופו של דבר, השניים מוצאים חיבור בהומור ואפילו רוקדים ביחד באחת מין הסצנות בהן זיגי (חבר הקיבוץ, פסנתרן וניצול שואה) ניגן על פסנתר.
נעמי וג'מוס / שחקנים: נטע רוט ואלעד לוי
בכל פעם שהיו התקפות מצד המצרים בסרט, זה היה נראה אמיתי. הרגשנו את האווירה המצרית שהייתה בשטח האויב וכמה הם נחושים לנצח. הבנו שמטרתם הייתה דבר אחד: להשיג את תמונת הניצחון, אבל לא קיבלו אותה כל כך מהר. כשהחיילים הישראליים שאתמול חלבו פרות וחינכו ילדים, רצים ונלחמים בעיניים חדורות מטרה, מפעילים מכשירי קשר, קופצים ממקומות כשמאחוריהם עשן גדול של אש, ומיד מביסים את המצריים שמבחינתם תמונת הניצחון הולכת ומתרחקת.
אבל כמובן, הכי ריגשה אותנו ציפור דרור, כינוייה של מירה בן ארי - לוחמת במלחמות ומעלה חיוך גם כשהמצב קשה, הדמות הכי מיוחדת בקיבוץ.
מצד אחד, היא יכולה להיות האמא הכי אוהבת וחמה, ומצד שני להיות קרה ואטומה למי שמסיט אותה לא להגשים את עצמה, אבל תמיד מירה תאהב את עצמה ותמשיך להקסים כל אדם שרואה אותה ולגרום לה להיראות שונה.
כל הסובבים אותה בקיבוץ הרגישו כמה היא מיוחדת בדרכה שלה להסתכל על סיטואציות שונות. כשהיא נוקשה ועומדת על הדברים שמגיעים לה, היא הצליחה לעשות זאת בצורה שנונה ואפילו מצחיקה.
מירה יורה על החייל המצרי כשיצאה למשא ומתן עם הצבא המצרי
נקודת המבט שלנו (יוצרות האתר) על הסרט
מירה הצליחה להקסים את שני הגברים המרכזיים בסיפור: הראשון הוא אברהם שוורצשטיין, שניסה תחילה למנוע ממירה להיות קשרית והתנגד לכך שתצטרף להילחם ולא תתפנה עם הנשים והילדים, ובסופו של דבר מירה נשארה בקיבוץ כלוחמת – וזה מה שכבש את אברהם וגרם לו להתאהב במירה, העובדה שהיא פורצת דרך מבלי שמישהו יודע.
השני הוא העיתונאי המצרי חסנין הייכל שתפקידו לייצר סרטון תעמולה ולהביא את תמונת הנצחון של הצבא המצרי.
לחסנין מאוד חשוב לספר את הסיפור דרך המצלמה, ובסופו של דבר מבין שזה הנשק שלו - שגם לו יש חשיבות לא פחות מהמעשה עצמו.
נקודת המבט של משקיף מהצד מאפשרת לו להרהר בנחיצותה של המלחמה, במשמעות המילה אויב, ועד כמה תמונה יכולה לקבוע סיפור אמיתי לדורות. חסנין הביא למלך את מה שרצה – תמונת ניצחון אידיאלית, אבל היחס המשפיל משני הצדדים קומם אותו:
"למי שלא היה במלחמה האיומה הזאת, אסור לשפוט את הצעירים האלה, שחזרו שבויים במלחמה. אחרי הרבה שנים ביקשתי מחבר היסטוריון צבאי, למצוא לי חומר על ניצנים. בספר שהוא מצא בשבילי מצאתי תמונה שלה ומכתב שצירפה עבור הבן שלה. היא כתבה משפט שרדף אותי: 'אין פרידה קשה יותר מזאת של אם לילד שלה'.
כלומר, כבר שכתבה, ידעה שלא תראה אותו יותר."
הוא התייחס גם לחיוך שמירה חייכה רגע לפני שירתה במפקד המצרי, החיוך שלחלוטין הקסים אותו:
"והחיוך ההוא... כאילו אומרת למוות: 'חביבי, בוא נעשה עסקה, קח את החיים שלי, ותן לי לנצח, תן לי תהילת עולם בסיפור, באגדה.' עסקה עם המוות, זה מה שהיא עשתה. אבל אני... האם אני מוכן לוותר על החיים שלי ועל כל האנשים בחיי שאני כל כך אוהב תמורת עסקה כזו? עבור תהילת עולם?"
תמונת הניצחון, שמהווה כחלק מסרט התעמולה שחסנין ביים, מזכירה לנו שבכל סיפור היסטורי יש שני צדדים. היא מזכירה שאמת היא מושג שברירי, והאופן בו הונצחו דרכה תקבע את האופן שבו אולי יזכרו את הדברים. אבל האם זה חשוב? או יותר משמעותי, האם זה כדאי? החתירה של הצעירים מצדו הישראלי של הגבול והמצרים שממול הובילה לתמונת ניצחון, חזקה מאוד. אבל יותר ממנה, חזקים החיים.
מהי תמונת הניצחון?
כיצד הסרט נולד?
הסרט נולד מכיוון שיצא שם מאוד מאוד קשה על מקימי ניצנים - שהם נכנעו לצבא המצרי.
מאוחר יותר הכחישו זאת שהכניעה לא הייתה צריכה להיות, וזה כאב מאוד להוריהם של אהוד בלייברג (המפיק של "תמונת הניצחון") ודני – ירח ואלייקים. אהוד ודני החליטו שהעוול הזה חייב להיות מתוקן, ושהסרט יהיה מוקדש לנופלי ושורדי הקרב על ניצנים.
הסרט מציג את זה שניצנים לא נכנעה. ניצנים פשוט נפל על ידי הצבא המצרי. הלוחמים הישראלים נלחמו עד הסוף, וכבר לא היה טעם להילחם – ולכן מירה הלכה למשא ומתן בו נהרגה. אם ניצנים היה נכנע, גם מירה הייתה נכנעת ולא הייתה חייבת להרוג את המפקד המצרי. היא יכלה לא לירות בו, והם לא היו יורים בה.
כשנכנעים, זאת אומרת לא נלחמים, וזה לא היה בקרב על ניצנים – שם היה קרב גבורה של 150 לוחמים יהודים מול אלפי חיילים מצריים.
ניצנים נפל על ידי המצרים, ולכן כל המבנים נהרסו. בסרט הם שוחזרו, וביניהם מבנה הארמון.
קיבוץ ניצנים השתייך לתנועה ציונית מאוד קטנה שלא הייתה מקובלת בארץ, ולכן לעומת קיבוצים אחרים, היה לו מעט מאוד נשק.
בסרט ניתן לצפות בצעירים של אז, שחלקם עלו לארץ כשורדי שואה והקימו את הקיבוץ.
.jpeg)
.jpeg)
