מירה הייתה בת 16, וכתבה ביומנה רשמים מביקור שקיימה בכותל המערבי. 

​

מירה מספרת על חייה הרגילים בקיבוץ ומבקשת מאימה לכתוב מכתבים ארוכים.

את המכתב הזה כתבה חודשיים וחצי לפני שנפלה. את המכתב התחילה ב"גאגיליין יקרה, פאפליאיין יקר" וסיימה ב"בברכה, פופי". אלו שמות החיבה של מירה והוריה.

​

מירה כתבה על הוריה על בנה דני, הקרבות עם המצרים ועל חייה בקיבוץ.

במכתב הזה סיפרה על רצונה לעשות עם בעלה את ליל הסדר, על פעילויות הפנאי בקיבוץ, על ההפצצות.

יומיים אחרי שכתבה להוריה, כתבה להם על החשמל שחזר לבתים ועל ההכנות לפסח

במכתב מירה נאלצה להפסיק לכתוב בשל ההפצצות והמשיכה למחרת

המכתב הבא מירה מספרת להוריה שתישאר לבד בפסח

מכתב מאותה התקופה שבו מירה מספרת על ההתרגלות למצב ולחייה החדשים

המכתב הבא נותן הצצה לחייה של האם הלוחמת, שהחלה להתרגל לשגרה רועשת, וסיימה בהתייחסות לבנה הפעוט.